יום שלישי, 18 במרץ 2014

מדוע כדאי לשכור חברת הסעות להסעת העובדים?

אם אתם מנהלים עסק, ומחפשים דרך לעודד את תפוקת העבודה של העובדים שלכם - מדוע לא לשכור את שירותיה של חברת הסעות, אשר תיתן לכם שירות של הסעת עובדים הן בדרך לעבודה, והן בדרך חזרה ממנה לבתים? מנהלים רבים חושבים שמדובר על הוצאה שאיננה הכרחית. אולם תתפלאו עד כמה הסעת העובדים תוכל לתרום לעבודה שלכם. למעשה, זוהי הוצאה חכמה מאד - שתסייע בהגדלת ההוצאות של החברה, ואף תסייע לכם לחסוך בהוצאות אחרות. איך זה אפשרי? בואו ונביט ביתרונות:

היתרונות של הסעת עובדים
       משיכת כוח אדם המתגורר הרחק - אם מקום העבודה נמצא רחוק מחלק ניכר מהעובדים שלו - ובפרט אם הוא נמצא בפריפריה, אזי שירות הסעות לעובדים יוכל לסייע לו למשוך כוח אדם איכותי. למשל, אנשים רבים ממרכז הארץ מסתייגים מהמחשבה של עבודה בדרום או בצפון, מהחשש לכך שהם יבלו זמן רב בנסיעות, יצטרכו לשאת בהוצאות דלק או גרוע מכך מבחינתם - לנסוע בתחבורה ציבורית. לעומת זאת, חברת הסעות תביא אותם מהבית ועד הבית, תוך זמן קצר, ואתם כמובן תיהנו מכוח אדם מוצלח ואיכותי יותר.
       מונע איחורים - כל מנהל צריך להתמודד עם בעיית איחורים של העובדים. העובדים מצדם מעלים לא פעם טענות מוצדקות - פקקים בכביש עקב תאונה, גשמים שגורמים לסגירת כבישים, רכב שחדל לפתע להתניע וכיו"ב. חברת הסעות תיתן לכם מענה מלא, כי היא תאסוף את העובדים מביתם בזמן קבוע, ותביא אותם בזמן לעבודה, כאשר הנהג מיומן, ויודע כמובן איך להתמודד גם עם מצבים בעייתיים בכביש.
       מונעים עייפות - נסיעה לעבודה יכולה להיות חוויה מעייפת מאד, בפרט אם היא ארוכה. כך כשהעובד מגיע למקום העבודה, הוא כבר מותש למדי מהדרך, ולוקח לו זמן עד שהוא יכול להתחיל לעבוד. לעומת זאת, חברת הסעות תסיע אותו מבלי שהוא צריך להתרכז בנהיגה, והוא אף יוכל לחטוף תנומה קלה לאורך הנסיעה, ולהגיע לעבודה רענן.
       מונע תאונות - לאחר יום עבודה ארוך, אפשר שהעובד שעולה על ההגה, לא מרוכז דיו וסובל מעייפות גבוהה מידי. לעתים גם יש פיתוי להמשיך מהעבודה לפאב מקומי, ולהמשיך משם לנסוע כשהוא סומך על עצמו, על אף שהוא שתוי. השימוש בהסעות עובדים תחסל את הסיכוי לתאונות - כי כעת העובדים לא ינהגו עייפים או שתויים, ואילו הנהג של חברת ההסעות הוא כמובן אדם מיומן וערני.
       במקום ליסינג - למה שאתם תבזבזו מיליוני שקלים על תשלום לחברת ליסינג, כדי שתספק ציי מכוניות לעובדים? הדבר מהווה לא פעם נטל על מקום העבודה. במקום זה, התשלום לחברת הסעות יהיה בהכרח נמוך יותר, והעובדים ייהנו מאותה נוחות.
מוביל לשביעות רצון
מעבר לכל הדברים שנאמרו, עובדים שמקבלים הסעה פרטית לעבודה, מרגישים שמקום העבודה שלהם משקיע בהם, רוצה אותם, ומוכן לתת להם שירותים ברמה גבוהה. מחקרים הוכיחו שככל שהעובד מרוצה יותר - כך הוא יעבוד טוב יותר, ולכן השירות של חברת הסעות, מסייע בסופו של דבר לפעולת החברה.

יום ראשון, 27 באוקטובר 2013

הטיול בדרך נוף כרמל

באותה שבת החלטתי לקחת את הילדים לטיול בהרי הכרמל. הטיולים שלנו ברחבי הארץ הפכו למסורת, ואחת לשבועיים היינו נותנים לאמא שבת מנוחה מכולנו והיינו יוצאים לדרך. בערב שישי ליד שולחן השבת היינו מדסקסים אודות מסלול הטיול, והיינו פותחים ספר מפות ישן שהיה לי ומחליטים לאן לנסוע בשבת. את הציוד הבסיסי כבר היה לנו, ואת הצידה לדרך הייתי מארגן כבר בשישי בבוקר. קצת שימורים של תירס, כמה פיתות עם חומוס ומלפפונים חמוצים או גבינה צהובה, כנפי עוף מבושלים שאפשר לאכול קר, ערכת קפה, כמה בקבוקי מים, ספר עם טיפים לטיולים בארץ (העדפתי את זה על פני אפליקציות בנייד שלא תמיד עבדו כמו שצריך) ובשבת בבוקר הינו מוודאים שכולם (שלושת ילדי) מצויידים בנעלי הליכה וכובעים רחבי שוליים.

היציאה לדרך
באותה השבת יצאנו כמו תמיד בסביבות שמונה וחצי בבוקר ונסענו לכיוון הרי הכרמל. מסלול הטיול כלל נסיעה עם הרכב במסלול שמכונה דרך נוף כרמל המוביל עד למנזר הכרמליתים, טיול רגלי קצר במקום ולאחר מכן ירידה לאיזור הכפרים הדרוזים וארוחת צהריים בדליית אל כרמל. בדרך שמענו את סופרטרמפ, הלהקה האהובה עלינו בנסיעות, ושיחקנו במשחקי טריוויה משעשעים. במחלף אליקים ירדנו מהכביש המהיר ופנינו לכוון הכרמל. שלט קטן כיוון אותנו לדרך עפר צרה והתחלנו את הטיול.
דרך נוף כרמל היא אכן דרך נוף מקסימה המתפתלת על צלע ההר, ומשאירה את המטיילים פעורי פה לנוכח הנופים המתגלים בדרך. עצרנו ליד עדרי בקר שהסתובבו חופשי מאחורי גדרות והצטלמנו לידם. יעל, ביתי הבכורה, ניסתה ללטף את אחת הפרות, ונענתה בגעייה חזקה שהבהילה אותה וכולנו צחקנו. המשכנו כך במשך כשעה כשאנחנו לבד לגמרי בדרך. לא היו רכבים לפנינו ולא הגיעו רכבים מאחורינו. נהיננו מכל רגע והחלטנו שזה אחד הטיולים היפים שעשינו בארץ. כעבור כמה דקות נוספות של נסיעה נתקלנו בשיירה של רכבים שעמדו במקום. שאלתי לפשר הדבר ונאמר לי שבקצה הדרך, לפני הפנייה לדרך העולה למנזר יש שקע גדול עם בוץ ושאי אפשר לעבור. לחוסר מזלנו לא היה בשיירה אף רכב שטח שיכול היה לעזור, וכולם עמדו שם אובדי עצות.

ההצלה

הוצאתי את הילדים מהרכב, והגענו למקום שבו היה השקע עם הבוץ. אף אחד לא ידע מה עומקו. הורדתי את הנעליים ונכנסתי לתוך הבוץ. הסתבר שמדובר בעשרים סנטימטרים בלבד. ארגנתי את הילדים שלי ואת הילדים של שאר המשפחות ובקשתי מהם שישוטטו ויביאו ענפים גדולים עם הרבה עלים. הילדים שמחו על ההרפתקה  שנכפתה עליהם, ותוך כמה דקות היתה לנו ערימה גדולה של ענפי עצים רבים. הנחתי את הענפים בתוך השקע אלה על אלה עד שכיסו את הבוץ כולו, וביקשתי מנהג הרכב הראשון לנסות לחצות. לאחר היסוס קצר הוא נכנס לרכב לבד, והחל לנסוע לאט לתוך השקע. הדרכתי אותו לנסוע במהלך ראשון ולהרגיש את הדרך שיצרנו. לאט לאט חצה הרכב את השקע והגיע לצד השני לקול מחיאות הכפיים של הילדים וההורים. ככה חצו כל הרכבים את השקע, וכשהגיע תורנו חצינו גם אנחנו, והילדים צהלו משמחה איך שאבא שלהם הציל לכולם את  הטיול. 

יום ראשון, 13 באוקטובר 2013

חוויות מטיילים

הקפיצה הגדולה
החלטנו לצאת לטיול משותף, כמה רגעים לפני הגיוס. אייל שהיה מדריך בתנועת הצופים לקח על עצמו לארגן את כל המנהלה של הטיול יחד עם ידידה שלו, איריס, שגם היתה פעילה באיזו תנועת נוער. לאחר דיונים לתוך הלילה באותו ערב שישי החלטנו לצאת למסע רגלי ברמת הגולן. רוב החבר'ה כבר התאמנו לקראת הגיוס ומכיוון שלפחות שלושה החליטו להתנדב לחי"ר הוחלט על טיול רגלי של יום אחד, לינה בצימר משותף ברמת הגולן, ולמחרת סיור עם הרכבים בדרך היקבים היפה לטעימות יין לאכילת גבינות צאן.
היציאה
יצאנו ביום שני השכם בבוקר בשתי מכוניות. ברכב של האימא של דני וברכב של האימא של רוני. האמהות הנחמדות השאילו לנו את הרכבים, תוך שהשביעו אותנו שננהג בלי להתפרע ושנחזיר את הרכבים בשלום הביתה. העמסנו את התרמילים עם האוכל והציוד שהכין לנו אייל ויצאנו לדרך. שמרנו על קשר בין המכוניות עם האייפון של דני ונסענו לכוון הצפון. תוך כדי הנסיעה שאלתי את אייל, לאן בעצם אנחנו נוסעים. הוא פשוט שכח להגיד לנו את היעד, והחלטנו שעוצרים בתחנת הדלק שאחרי זכרון כדי לשתות קפה ולשמוע איפה אנחנו עומדים לטייל. בקיצור, עצרנו בתחנה והזמנו קפה עם מאפה ב 22 שקל, ואייל הסביר לנו שבחר בנחל הזוויתן לטיול, כי הוא כבר עשה אותו ובגלל שהוא גם מאתגר, גם כייפי וגם מאד מהנה. המשכנו.
כעבור שעה וחצי הגענו לנקודת ההתחלה של המסלול, ואייל הציץ באפליקציית המפות המשוכללת שלו והוציא מפה מקופלת של האיזור. הוא אמר שחייבים לקחת מפה כי בהמשך הדרך אין קליטה. לכולנו היו בגדים וסנדלים להליכה במים מכיוון שהימים היו ימי סוף האביב והמים עדיין זרמו בוואדי. השארנו ברכבים את התרמילים עם הבגדים להחלפה, העמסנו כמות גדולה של מים לשתייה ואוכל לדרך ויצאנו.
ההליכה בוואדי
הטיול היה מקסים. המים זרמו בנחל ובשני צידיו גדלה צמחיית נחלים ירוקה שהפכה את הדרך למאירת עיניים. אייל ואיריס הובילו בראש וכל השאר, דני, שלמה, דמון, דניאל לוין ואני השתרכנו לנו מאחור ודיברנו על הגיוס, על היחידות שאנחנו רוצים להתנגב אליהן ועל בחורות. לאחר כשעה וחצי של הליכה מהנה בין פלגי מים ומעברים צרים הגענו לנקודת האל חזור של הטיול. הוואדי הצטמצם לרוחב של מטר וקצת, קירות אנכיים משני הצדדים ובקצה תהום של עשרה מטר בערך. המים זרמו בשקט למטה אנחנו היינו למעלה. אייל פתח את התרמיל שלו ופניו נפלו. הוא שכח להביא את החבל שהיה אמור להוריד אותנו למטה. הוא הביט באיריס בתחינה, אבל גם אצלה בתרמיל לא נמצא החבל הגואל. חיפשנו בתרמילים שלנו גם. אבל ללא הועיל. אייל כינס את כולנו ואמר שאי אפשר להמשיך כי שכח את החבל. החבר'ה היו מבואסים, אבל אני החלטתי שאם אין ברירה אז אין ברירה. הבטתי למטה וראיתי את המים נשפכים למקווה קטן. אי אפשר היה להעריך את עומקו, אבל החלטתי לקחת את הסיכון וקפצתי למטה לנוכח עיניהם המשתאות של החברים. לאחר שצללתי לעומק צץ ראשי מעל המים, וצעקתי לכולם שאפשר לקפוץ. אחד אחד, הם קפצו למטה וכך הצלתי את הטיול שלנו מכישלון מוחלט.