חוויות מטיילים

הקפיצה הגדולה

החלטנו לצאת לטיול משותף, כמה רגעים לפני הגיוס. אייל שהיה מדריך בתנועת הצופים לקח על עצמו לארגן את כל המנהלה של הטיול יחד עם ידידה שלו, איריס, שגם היתה פעילה באיזו תנועת נוער. לאחר דיונים לתוך הלילה באותו ערב שישי החלטנו לצאת למסע רגלי ברמת הגולן. רוב החבר'ה כבר התאמנו לקראת הגיוס ומכיוון שלפחות שלושה החליטו להתנדב לחי"ר הוחלט על טיול רגלי של יום אחד, לינה בצימר משותף ברמת הגולן, ולמחרת סיור עם הרכבים בדרך היקבים היפה לטעימות יין לאכילת גבינות צאן.

היציאה

יצאנו ביום שני השכם בבוקר בשתי מכוניות. ברכב של האימא של דני וברכב של האימא של רוני. האמהות הנחמדות השאילו לנו את הרכבים, תוך שהשביעו אותנו שננהג בלי להתפרע ושנחזיר את הרכבים בשלום הביתה. העמסנו את התרמילים עם האוכל והציוד שהכין לנו אייל ויצאנו לדרך. שמרנו על קשר בין המכוניות עם האייפון של דני ונסענו לכוון הצפון. תוך כדי הנסיעה שאלתי את אייל, לאן בעצם אנחנו נוסעים. הוא פשוט שכח להגיד לנו את היעד, והחלטנו שעוצרים בתחנת הדלק שאחרי זכרון כדי לשתות קפה ולשמוע איפה אנחנו עומדים לטייל. בקיצור, עצרנו בתחנה והזמנו קפה עם מאפה ב 22 שקל, ואייל הסביר לנו שבחר בנחל הזוויתן לטיול, כי הוא כבר עשה אותו ובגלל שהוא גם מאתגר, גם כייפי וגם מאד מהנה. המשכנו.

כעבור שעה וחצי הגענו לנקודת ההתחלה של המסלול, ואייל הציץ באפליקציית המפות המשוכללת שלו והוציא מפה מקופלת של האיזור. הוא אמר שחייבים לקחת מפה כי בהמשך הדרך אין קליטה. לכולנו היו בגדים וסנדלים להליכה במים מכיוון שהימים היו ימי סוף האביב והמים עדיין זרמו בוואדי. השארנו ברכבים את התרמילים עם הבגדים להחלפה, העמסנו כמות גדולה של מים לשתייה ואוכל לדרך ויצאנו.

ההליכה בוואדי

הטיול היה מקסים. המים זרמו בנחל ובשני צידיו גדלה צמחיית נחלים ירוקה שהפכה את הדרך למאירת עיניים. אייל ואיריס הובילו בראש וכל השאר, דני, שלמה, דמון, דניאל לוין ואני השתרכנו לנו מאחור ודיברנו על הגיוס, על היחידות שאנחנו רוצים להתנגב אליהן ועל בחורות. לאחר כשעה וחצי של הליכה מהנה בין פלגי מים ומעברים צרים הגענו לנקודת האל חזור של הטיול. הוואדי הצטמצם לרוחב של מטר וקצת, קירות אנכיים משני הצדדים ובקצה תהום של עשרה מטר בערך. המים זרמו בשקט למטה אנחנו היינו למעלה. אייל פתח את התרמיל שלו ופניו נפלו. הוא שכח להביא את החבל שהיה אמור להוריד אותנו למטה. הוא הביט באיריס בתחינה, אבל גם אצלה בתרמיל לא נמצא החבל הגואל. חיפשנו בתרמילים שלנו גם. אבל ללא הועיל. אייל כינס את כולנו ואמר שאי אפשר להמשיך כי שכח את החבל. החבר'ה היו מבואסים, אבל אני החלטתי שאם אין ברירה אז אין ברירה. הבטתי למטה וראיתי את המים נשפכים למקווה קטן. אי אפשר היה להעריך את עומקו, אבל החלטתי לקחת את הסיכון וקפצתי למטה לנוכח עיניהם המשתאות של החברים. לאחר שצללתי לעומק צץ ראשי מעל המים, וצעקתי לכולם שאפשר לקפוץ. אחד אחד, הם קפצו למטה וכך הצלתי את הטיול שלנו מכישלון מוחלט.